ברברה הוניגמן

ברברה הוניגמן היא אחת הסופרות הגרמניות העכשוויות האהובות עליי ביותר. השם הזה מן הסתם לא אומר הרבה למרבית קוראי העברית, כי רק ספר אחד שלה תורגם, וגם הוא נעלם ממדפי החנויות עוד לפני שבכלל הגיע אליהם. אבל הספרות של הוניגמן כתובה בלשון שובה לב שקשה להישאר אדישים כלפיה, ועוסקת בשאלות של זהות שאין ספק שמטרידות רבים. הנה רשימת ביקורת על הספר שתורגם, שאולי תעודד עוד אנשים לקרוא אותה, ואולי אפילו תעודד מו״לים עבריים להוציא עוד ספרים שלה.

ספרה שתורגם לעברית, ״פרק בחיי״ (עם עובד, סדרת ״פרוזה אחרת״, 2008), הוא רומן אוטוביוגרפי, כפי שמשתמע גם מכותרתו, אם כי הכותרת היא דו-משמעית במתכוון. מצד אחד מדובר אמנם בפרק בחייה של ברברה הוניגמן עצמה, שכמעט כל הרומנים שלה הם אוטוביוגרפיים במובהק, אך מדובר גם, ואולי בעיקר, בפרק בחיי אִמה דווקא: פרשת נישואיה לסוכן הכפול המפורסם קים פילבי, בכיר במודיעין הבריטי שריגל במשך עשרות שנים למען ברית המועצות.

כולנו ילודי אישה, לכולנו אֵם והיא ראשית חיינו. כילדים אנחנו טווים לאימנו נרטיב המתחיל בלידתנו, ורק לאט-לאט נפקחות עינינו לראות שחייה אינם מתחילים עם בואנו לעולם, וכי גם לאימנו יש סיפור שאינו קשור אלינו. את הסיפור הזה מבקשת הוניגמן לטוות ברומן. אלא שאופיה של אמה, שהייתה אישה חידתית ודאגה לטשטש את עקבות חייה, אינו מקל עליה את מלאכת איסוף קטעי החיים הללו לכדי סיפור קוהרנטי. ספרה של הוניגמן אינו מתאר סיפור חיים מוגמר וידוע, אלא מספר דווקא את תהליך ליקוט השברים מתוך הזיכרון ואת נסיונות ההבניה מחדש של חייה של האם. בתוך כך נפרש לפני הקוראים גם סיפורו המרתק של דור שלם של יהודים אירופאים בני משפחות בורגניות, שבסערה האידיאולוגית של העשורים הראשונים של המאה העשרים פונים אל דרך של מהפכנות קומוניסטית ומבקשים לנתק עצמם משורשיהם היהודיים והבורגניים.

עטיפת הספר בגרמנית

עטיפת הספר בגרמנית

ליצי הוניגמן לבית קולמן, אמה של הסופרת, נולדה אמנם בווינה, אך גדלה אצל סבה וסבתה בכפר בדרום-מערב הונגריה. גם אחרי ששבה לווינה, כשהגיעה זמנה ללכת לבית הספר, הוסיפה לבלות את חופשות הקיץ בחווה של הורי אמה. כבר סיפוריה על הפרק המוקדם הזה בחייה מלאים סתירות ורצופים פרטים לא מהימנים: ”לפעמים סיפרה ששיחקה עם ילדי הכפר, ולפעמים סיפרה שמעולם לא שיחקה עם ילדי הכפר… לפעמים סיפרה שסבא וסבתא היו בעלי האחוזה היהודים היחידים בכפר, ולפעמים אמרה שבכפר היו שתי משפחות כאלה“. אף על פי שבימיה כקומוניסטית לא התגאתה במיוחד במוצאה ממשפחה של בעלי אחוזה, לימים הציגה את ימי ילדותה באור חיובי וזכרה אותם בגעגוע. השניוּת הזאת תוסיף ללוות את סיפור חייה כולו ואת סיפורו של חוג ידידיה, שאף על פי שבצעירותם התנתקו בהפגנתיות מן הרקע החברתי הבורגני שממנו באו, בבגרותם ובזקנתם חזרו וקנו להם אחיזה באותו מִיליֶה עצמו.

את שנות העשרים לחייה עשתה ליצי קולמן בווינה. היו אלה ראשית שנות השלושים של המאה, שנים סוערות של מאבקי פועלים ושל מלחמת האזרחים שפרצה בפברואר 1934 בין מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית ובין האוסטרו-פשיסטים. בדירתה שיכנה ליצי דרך קבע פליטים לא חוקיים, אירגנה פעילות פוליטית מהפכנית ומפעם לפעם אף התקיימו בדירתה ישיבות של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית האוסטרית. כך התוודעה לקים פילבי, אז סטודנט צעיר ומהפכן מאוקספורד, שבא לווינה כדי להעביר תרומות שאספו חבריו הקומוניסטים למען ארגוני הפועלים. השניים התאהבו עד מהרה, וכשנעשו החיים בווינה מסוכנים מדי בשביל יהודיה קומוניסטית, החליטו להתחתן ולעבור ללונדון.

בלונדון גוייס פילבי למודיעין הסובייטי. תחילה נדרש לנתק לחלוטין את קשריו עם חוג ידידיו מן השמאל כי בשירות הביון הסובייטי החליטו לתפור לו זהות בדויה של איש ימין קיצוני. כך, לדעתם, תתאפשר לו גישה לחומרים מעניינים יותר מבחינתם. גם על ליצי עבר כעת שינוי חברתי, והשניים החלו להתערות בחוגים פרו-נאציים. בימי מלחמת האזרחים בספרד נשלח פילבי ככתב של ה“טיימס“ לדווח ממחנהו של פרנקו, וכך יכול היה להעביר ידיעות חשובות לסובייטים. אשתו פעלה כמתווכת בינו ובין שירות הביון הסובייטי. היא חיה בפריז, כי כך היה לשניים קל יותר להפגש באין מפריע בדרום צרפת, ניהלה חיים של בוהמיינית, ואספה סביבה חוג אמנים הולנדים והונגרים. אחד מן האמנים ההולנדים הללו נעשה עד מהרה לאהובה, אך הקשר בינהם לא נמשך זמן רב, כי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזרה ליצי לאנגליה, ואהובה להולנד, ולאחר מכן לא שבו עוד להיפגש, אף ששמרו על קשר מכתבים במשך כל חייהם.

במהלך המלחמה התגרשו ליצי וקים פילבי. לדעת הוניגמן, סביר להניח, אם כי לא ברור לחלוטין, שיד הביון הסובייטי הייתה בדבר, ושאנשיו הם שהחליטו שהנישואים האלה אינם משרתים עוד את מטרתם. במהלך המלחמה הכירה ליצי את בעלה השלישי, הוא אביה של המחברת, גם הוא יהודי וקומוניסט, ויחדיו עברו בתום המלחמה להתגורר במזרח-ברלין, ושם נולדה ברברה הוניגמן. הוריה התגרשו עד מהרה, והוניגמן זוכרת אותם בעיקר כידידים טובים. בשל תרומתה הנושנה לביון הסובייטי, נחסכו מליצי הוניגמן כל אותן טרדות המזומנות לאזרחים מן השורה במדינה קומוניסטית מסוגרת, והיא הייתה חופשיה למשל לבקר באופן קבוע במערב. ב-1984 עקרה הסופרת ברברה הוניגמן מן המזרח ומגרמניה ומן החילוניות הקומוניסטית, והתיישבה בשטרסבורג, כי שם מצאה קהילה יהודית משגשגת שבעזרתה ביקשה לשוב ולהתחבר אל שורשיה היהודיים. בברלין עוד עבדה הוניגמן כמחזאית ודרמטורגית, אך בשטרסבורג התמסרה לציור ולכתיבת רומנים, שרובם ככולם עוסקים בשאלת הזהות היהודית ומאירים אותה מנקודת מבט אוטוביוגרפית. גם אמה עזבה את מזרח ברלין באותה שנה וחזרה, אחרי העדרות של יותר מחמישים שנה, אל ווינה, ושם חיה עד מותה ב-1991.

אף על פי שכותרת הספר מרמזת אל פרשת הנישואים של אמה עם המרגל המפורסם, הוניגמן אינה מתמקדת בסיפור הזה דווקא, להפך, הפרטים שהקוראים מגלים על הפרק הזה בחייה של האם מעטים מאוד. הוניגמן אינה מעוניינת במחקר היסטורי: ”לא הלכתי לשום מקום… לא ראיתי שום מסמכים, לא דיברתי עם איש ולא הצגתי שאלות לאיש. הייתי יכולה לעשות זאת ולא עשיתי.“ וכך, במקום חקירה היסטורית של ממש והתחקות אחר הסימנים שהשאירה אמה, הוניגמן מתמקדת דווקא בתהליך ההיזכרות בחוויות מן העבר ובאופן סילופן. השאלות שהיא מציגה רבות מן התשובות שהיא מסוגלת או רוצה לספק, והסיפור שהיא מספרת, סיפור חייה של אמה, חג תמיד סביב פרטים לא מהימנים, סתירות, חוסר ודאות, תמיד ”במרחק-מה מן האמת, וקרוב למדי לשקר.“ דומה כי במרכז הרומן עומדת, לאמיתו של דבר, שאלת השקר שבסיפור, בכל סיפור, גם, ואולי בעיקר, בסיפור אוטוביוגרפי. הוניגמן רומזת שסיפורים – כמוהם כזכרונות שמהם הם עשויים – הם אינם מהימנים ושהאמת שלהם היא בעייתית ושברירית. כמו מושא הרומן שלה, כך גם הרומן עצמו, אף על פי שהוא מספר פרטים רבים, בסופו של דבר הוא נשאר חידתי ואינו מגלה אלא מעט. ”היא ילדה אותי וכעת החזרתי אותה לעולם כאגדה“, כותבת הוניגמן לקראת סוף הרומן ומשאירה את הקוראים עם התהייה שלא נענית: איך זה שביוגרפיה היא בעצם אגדה?

ברברה הוניגמן

ברברה הוניגמן

 

נוסח שונה במקצת של רשימת הביקורת הזאת התפרסם לפני כמה שנים במוסף ״ספרים״ של ״הארץ״.

וכאן יש רשימת ביקורת נפלאה של אורה לב-רון על הספר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s