גיאורג טראקל/גְרוֹדֶק

השנה מציינים ברחבי העולם 100 שנה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. אצלי נקשר פרוץ המלחמה הזו גם במותו של המשורר האוסטרי הגדול גיאורג טראקל, מחשובי המשוררים האקספרסיוניסטים, שמת החודש (4 בנובמבר) לפני 100 שנה, והוא בן 27 בלבד.

גיאורג טראקל

נפשו של טראקל הייתה מעורערת רוב ימי חייו הקצרים, הוא נהג להרבות בשתייה וכבר מגיל צעיר השתמש בסמים. למען פרסום שיריו לא עשה הרבה, ורק בזכות מאמציו ושידוליו של אחד מחבריו התחיל לשלוח אותם בכלל לכתבי עת. במקצועו היה רוקח, ולכן כשהתנדב לשירות צבאי כמה שבועות אחרי פרוץ המלחמה, נשלח לשמש חובש בגליציה. אחרי אחד הקרבות הקשים בחודשי המלחמה הראשונים, קרב גְרוֹדֶק, נאלץ טראקל לטפל בתשעים פצועים קשה. החוויה הזו זעזעה אותו עד היסוד, ובעקבותיה ניסה להתאבד בירייה. הדבר נמנע ממנו והוא נשלח להסתכלות פסיכיאטרית בבית חולים צבאי בקרקוב. זמן קצר אחר כך מת ממנת יתר של קוקאין.

דיוקן המשורר משנת 1914 מאת Hildegard Jone

את שירו האחרון כתב על אותה חוויה לאחר קרב גרודק. בניגוד למרבית שיריו, רובו של השיר הזה לא מחורז ולא שקול, ורק איזה הד של ניגון הדיאלקט האוסטרי נשמע בגירסת המקור:

גרודק
בָּעֶרֶב הומים יערות הסתיו
מִכְּלֵי נשק משחית, מִישׁוֹרֵי הזהב
ואגמי התכלת, ומעליהם מתגלגלת
שמש קודרת; הלילה עוטף
לוחמים גוססים, נְהִיַּת הפרא
מפיותיהם המרוסקים.
אך דּוּמָם נִקוֵית אל אדמת האָחוּ
עננה אדומה, שאֱלוהַּ זועם שוכן בְּקִרבָּהּ:
הדם השפוך, קרירות ירחית;
כל הדרכים מובילות אל רָקָב שחור.
תחת צמרת זהובה של לילה מכוכב
מתהלך צל האחות בַּחֻרְשָׁה השותקת
לְהַקְבּיל פְּנֵי רוחות-גיבורים, ראשיהם המדממים;
וּבִקְנֵי הסוּף נושפים חרישית חלילים אפלים של הסתיו.
הו אֵבֶל גאה עוד יותר! אתם, מזבחות הנחושת,
צער אדיר מֵזִין היום את שלהבתה החמה של הרוח,
נכדים שטֶרֶם נוֹלְדוּ.

חריטה מאת ברנד שטרייטר לזכר גיאורג טראקל עם ציון 75 שנה למותו בשנת 1989

אחרי מותו כתבה עליו ידידתו הקרובה, המשוררת אלזה לסקר שילר, את השיר הקצר הזה:

גיאורג טראקל
גיאורג טראקל נָפַל בַּמלחמה, מִיָּדוֹ שֶלוֹ נָפַל.
כֹּה בּוֹדֵד נַעֲשָׂה העולם. אהבתי אותו.

רישום מאת מקס פון אסטרלה, 1914

ברשת אפשר למצוא כמה וכמה תרגומים לשירים של גיאורג טראקל. הנה שני שירים בתרגום אשר רייך: כאן וכאן.