ביצים/מקסים בילר

ביצים/מקסים בילר

כאשר כהן בישר להוריו שהוא רוצה להתחתן עם גרמנייה, פרצה אימו בבכי, ואביו רטן: ״באמת מאוד חכם מצידך.״ כאשר אנדריאה, אשתו לעתיד של כהן, אמרה להוריה שהיא רוצה להתחתן עם יהודי, הם הזמינו אותו אליהם לארוחת בוקר של חג הפסחא.
תחילה היה על אנדריאה וכהן לחפש ביצים בגינה. ירד גשם, היה קור כלבים, ובקן הפסחא של כהן היו מונחות חמש ביצי שוקולד של נסטלה, צהובות כמו גטו, וגם ספר צילומים של בתי קברות יהודיים בסקסוניה תחתית. אחר-כך התיישבו כולם לשולחן ארוחת הבוקר. היו עליו ביצים קשות בכל מיני צבעים, ולמרבה הפלא תמיד נפלו בידיו של כהן הביצים הצהובות, כנראה מפני שישב בדיוק
מאחורי שיח חג הפסחא, שהיה מקושט בביצים בצבעי אביב בוהקים והסתיר לכהן את מה שהתרחש על השולחן. אחר-כך יצאו כולם לטיול של פסחא. הגשם הוסיף לרדת, ועל המטרייה של כהן היה כתוב: „הכנס הגרמני-ישראלי למחלות עור, בון 1980״. אחרי הטיול הוגשה מנת ביצים כבושות. כהן כבר כמעט לא היה יכול יותר.
אבל הוא היה חייב. במכונית, בדרך הביתה, אמרה אנדריאה בתאווה, שהיא עדיין לא טעמה מספיק ביצים להיום. כהן הבין בדיוק למה היא מתכוונת. טוב, חשב, גם את החלק הזה של פסחא אני מקבל על עצמי, ומחר על הבוקר אני מתקשר לשושי מרמורשטיין, אהבתי הראשונה, היא בטח עדיין רוצה אותי.

עוד על מקסים בילר בכתבה הזו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s