״חוק הספרים״ הגרמני

בגרמניה קיים ״חוק ספרים״ רק משנת 2002, אבל מחיר קבוע לספרים חדשים הונהג בה כבר בשנת 1888, והוא קיים אפוא ברצף כמעט 130 שנה. במרוצת 130 השנה האלה נערכו מחקרים רבים לבירור השפעתו של המחיר הקבוע על ההיבטים למיניהם של עולם התרבות והספרות הגרמני (על מכירת ספרים, על הוצאות הספרים המסחריות ועל אלו העצמאיות, על ספרי ביכורים, על רשתות חנויות ועל חנויות עצמאיות, על הקוראים). לכן סקירה של המצב בגרמניה יכולה אולי לשפוך אור על הדיונים בנושא בישראל ולהעשיר אותם בתובנות שנלמדו במשך עשרות שנים.

מעניין לציין שהנהגת המחיר הקבוע בשנת 1888 נעשתה מצד אגודת סוחרי הספרים, כלומר מצד החנויות, ולא מצד המו״לים או הסופרים. המחיר הקבוע נקבע בכללי אגודת סוחרי הספרים, שדאגה לשמור עליו באמצעות סנקציות ופיקוח. אמנם בעיקרון אפשר היה להטיל סנקציות רק על חנויות שהיו חברות באגודה, אבל בגלל ההשפעה העצומה שהייתה לה (ועדיין יש לה) במרחב התרבותי הגרמני ובשוק הספרים, מעשית נשמרו הכללים באופן גורף על ידי כל השחקנים בענף.
המטרה העיקרית של אגודת סוחרי הספרים בהנהגת מחיר קבוע הייתה לדאוג לכך שספרים (וכתבי עת) לא יהפכו לעוד סחורה ככל סחורה אחרת. החשש היה שמלחמת מחירים לא תאפשר לחנויות להעניק לקונים את השירות המקצועי הנדרש (בגרמניה סוחר ספרים הוא מקצוע שיש ללמוד. רק מי שעמד במבחני האגודה מקבל תעודת סוחר ספרים ורשאי לפתוח עסק), ושרשת החנויות הפרושׂה בכל רחבי גרמניה, גם בערים ובעיירות קטנות, תלך ותגווע.
בשנת 1927 נחתמו הסכמים בין אגודת סוחרי הספרים לאגודת המו״לים, שהתחייבו זו כלפי זו לשמור על המחיר הקבוע לספרים חדשים. המכשול האמיתי הראשון להסכמים הללו היה חלוקת גרמניה לארבעה אזורי כיבוש בשנת 1945 ולשתי מדינות בשנת 1949. בגרמניה המזרחית התברר עד מהרה שאין צורך בהסכם מפני שהמדינה עצמה החילה פיקוח על מחירים וקבעה אותם בעצמה. ואילו בגרמניה המערבית אושררו ההסכמים הללו והוסיפו להתקיים עד חקיקת ״חוק הספרים״ בשנת 2002 (ובעצם מוסיפים להתקיים גם היום בנוגע לכתבי עת, אשר אינם נכללים ב״חוק הספרים״).

אחת הנקודות החשובות שעולה בדיונים בישראל היא שאלת ההנחה שמקבלות החנויות מהמו״לים. ובכן, בגרמניה אחוז ההנחה אינו קבוע בחוק, אבל מאחר שהמחיר הקבוע לספרים חדשים מתבסס כבר 90 שנה על הסכמים בין אגודת המו״לים לאגודת סוחרי הספרים, התייצב במרוצת הזמן אחוז הנחה שנחשב לראוי. כיום מרבית החנויות מקבלות ממרבית המו״לים 40 אחוזי הנחה, זהו המספר שהתקבע. אני אומר ״מרבית״ כי הנתון הזה יכול לנוע במקרים מיוחדים בין 35 (או אפילו 30) ועד 50 אחוז (במקרים נדירים מאוד). מעניין לציין שדווקא למו״לים עצמאיים וקטנים, החנויות נוהגות להפחית באחוזי ההנחה שהן דורשות, ואלה רשאים למכור את ספריהם לחנויות לפעמים בהנחה של 35 אחוז. ספרים בהוצאה עצמית מוכנות החנויות למכור לפעמים גם תמורת 30 אחוז בלבד מהמחיר.

הרעיון מאחורי ההסכמים והחוק, והנוהג להפחית את אחוז ההנחה לחנויות במקרה של הוצאות עצמאיות וקטנות, מתבסס כולו על הרצון להציע לקונים מגוון רחב ככל האפשר של ספרים ולחזק כך את הענף. ואכן, המחקרים בגרמניה על השפעתו של חוק הספרים מוכיחים בלי שום ספק את ההצלחה שלו בכך.

ביתר פירוט הם קובעים כי:
1. מגוון החנויות העצמאיות והקטנות גדול יותר מאשר במדינות שלא נהוג בהם מחיר קבוע (בגרמניה יש, למשל, יותר חנויות ספרים מבארצות הברית, גם מבחינה אבסולוטית, וזאת למרות שאוכלוסיית ארה״ב גדולה פי ארבעה בערך מאוכלוסיית גרמניה – מה שגורם כמובן לכך שכמות החנויות לנפש או לשטח בגרמניה גדולה עוד הרבה יותר מאשר בארה״ב). המגוון הזה מתבטא בכמה אופנים: א. יש יותר מקום לחנויות ״נישה״, כלומר כאלו שמתמחות בז׳אנר מסוים או בספרות מארץ מסוימת. ב. יש יותר חנויות בכל עיר ושכונה, הפרישׂה שלהן מקיפה יותר, וכמעט תמיד, גם בעיירות קטנות, יש חנות במרחק הליכה או נסיעה באופניים מהבית. ג. בחנויות ״כלליות״, לא חנויות ״נישה״, מגוון הספרים והז׳אנרים גדול מאוד ומשקף את הטעם האישי של בעלי החנות, ופחות את כוחות השוק.
2. הקוראים זוכים לשירות טוב יותר ופרטני יותר. מגוון הספרים, למשל, שניתן להזמנה מהבקליסט של ההוצאות גדול להדהים, ורשת ההפצה המהירה והיעילה מאפשרת להזמין ספר בחנות הקרובה לביתך ולאסוף אותו עוד באותו יום אחה״צ או למחרת בבוקר. נוסף על כך, בעלי החנויות יכולים להמליץ לקוראים על מה שנראה להם הולם באמת, ואינם כפופים ללחצים כלכליים למכור ספר מסוים כזה או אחר.
3. כמות הוצאות הספרים העצמאיות והקטנות בגרמניה אין לה כמעט אח ורע במדינות בלי ״חוק ספרים״. עשרות רבות של הוצאות קטנות והוצאות ״נישה״ מצליחות להתקיים בזכות ״חוק הספרים״ ובזכות היכולת שלהן למכור לחנויות ספרים בהנחה לא גדולה מדי. הדבר מביא כמובן לידי הגדלת מגוון הספרים עוד יותר, מפני שגם הוצאות בעלות טעם ״אקסצנטרי״ יכולות להתקיים. יש כאן פעולת גומלין ותגובה הדדית בין הצדדים השונים של השלכות החוק. ככל שיש יותר הוצאות עצמאיות ופרטיות, הקונים נחשפים למגוון גדול יותר של ז׳אנרים ואפשרויות, זה גורם לכך שיש מקום לחנויות ״נישה״, והביקוש לספרות ״אלטרנטיבית״ מההוצאות העצמאיות הולך וגדל.
4. ההוצאות (המסחריות והעצמאיות כאחד) יכולות להרשות לעצמן לנהל מערכת שיקולים ספרותית אחראית. הן לא צריכות לרוץ אחרי הרב מכר הבא (אם כי גם זה קיים כמובן בהוצאות המסחריות) ויכולות להשקיע בעריכה ותרגום טובים, בהקפדה על הגהה יפה, וגם, כמובן, בסופרי ביכורים, שיוצאים כך נשכרים מהחוק.
5. ההשלכה השלילית היחידה של חוק הספרים שהמחקרים מצביעים עליה היא חוסר היכולת של שכבות מוחלשות לקנות ספרים חדשים בגלל מחירם הגבוה (ספר בכריכה קשה – כך יוצאים רוב הספרים בגרמניה – עולה ב-18 החודשים הראשונים בין 18 ל-25 יורו, כלומר בין 75 ל-110 ש״ח). הדבר הופך את הספרים למצרך אליטיסטי. עם זאת, יש לציין שרובם הגדול של הספרים יוצא אחרי כשנה גם בכריכה רכה, ואז המחירים כבר שווים לכל נפש (7-10 יורו, כלומר 30 עד 45 שקלים).

כיום מקבל הרוב המכריע את העובדה שחוק מביא לפריחה תרבותית ולגיוון שאין כדוגמתם בתחום הספרות בפרט ובתחום התרבות בכלל (הבסיס האיתן של ההוצאות מאפשר להן גם לדאוג לעיבודים של ספרים לתסכיתי רדיו, להצגות תיאטרון או לסרטי קולנוע). ההשוואה העיקרית שמשמשת בדיונים על החוק היא למחיר הקבוע לתרופות. כפי שאין מעוניינים שמלחמת מחירים בין בתי מרקחת תגרום לחוסר נגישות לתרופות (בגלל סגירת בתי מרקחת) ולשירות וייעוץ לא מקצועיים (מכיוון שלא יהיה אפשר להכשיר רוקחים הכשרה הולמת), כך ״חוק הספרים״ מונע התדרדרות של הענף, חוסר נגישות לספרים, וחוסר מקצועיות של המו״לים ושל המוכרים.

 

 

יריד הספרים הבינלאומי בפרנקפורט